אותן רשתות כאב מגיבות לא רק לפעילות נוציצפטיבית או לפגיעה עצבית, אלא גם לאיומים תפיסתיים כגון פחד מנזק, לאיומים התנהגותיים כגון הימנעות מתנועה, ולאיומים רגשיים — יומיומיים או מתמשכים לאורך החיים. תסמינים נוירופלסטיים מוכרים למעשה לכל אדם לאורך חייו; ההבדל הוא בתדירות, בעוצמה ובהשפעה התפקודית.

כאב נוירופלסטי ייחודי בכך שהוא עשוי לחקות כאב שמקורו בפגיעה עצבית או בפגיעות מבניות אחרות, להתקיים כחלק מכאב אקוטי לאחר פציעה, או להחמיר כאב על רקע נזק מתמשך. הוא יכול לנדוד או להתפשט, אך גם להיות מקומי; להופיע בעוצמה משתקת או ככאב ברקע; להיות קבוע או לסירוגין. גירויים שאינם מסוכנים בפני עצמם, כגון מגע או קור, עשויים לעורר כאב.

בנוסף, פעמים רבות יתלוו לכאב גם תסמינים נוספים, כגון תכיפות במתן שתן, נטייה ללחץ דם נמוך, ורטיגו, טנטון, תסמיני חרדה ודיכאון ועוד. כאב זה לרוב מגיב חלקית בלבד למשככי כאבים, ובפועל אינו חולף מעצמו, שכן אין נזק ברקמה שאנו ממתינים להחלמתה.

ההתניה הרווחת שכאב מהווה אינדיקציה ישירה לנזק מקשה על ראייה רחבה ומותאמת של ההתרחשות הקלינית, המשפיעה על אספקטים נרחבים בחיי היום־יום. משום כך, מיומנות באבחון מנגנון הכאב היא אבן דרך חיונית בבניית תוכנית טיפול מדויקת ומותאמת לאדם המתמודד עם כאב.